<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תק"ל</h1>
<h2>דף ג:</h2>
כתבת עוד משם ה"ר דן דמי שאינו יודע הלכות שחיטה אפילו אחרים רואין אותו אין שחיטתו כשרה, ודאיק לה מדרבינא דאוקי מתניתין בדליתיה קמן דליבדקיה דאם איתא אמאי דחיק ומוקי לה בהכין לוקי למתניתין הכי, הכל מומחין שוחטין אף על פי שאין מוחזקין כגון שיודעים בו שיודע לומר הלכות שחיטה, ואם אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו, וכולן ששחטו קאי (אמאי) [אמאן] דידעינן דלא גמיר ואחרים רואין אותו שחיטתן כשרה, אלא דחק ואוקמה בדליתיה קמן דנבדקיה, שמע מינה דסבירא ליה דאפילו אחרים רואין אותו אין שחיטתו כשרה כיון דלא גמיר. ע"כ לשונו. תשובה מה עשה לך ה"ר דן כי אספת אל ספר שבושין וטעיות גמורין כאלו משמו כי אלו אמרה לא ידע בשמעתא כלום, חדא דהא ודאי לא נפקי חרש שוטה וקטן מכלל וכלן ששחטו דקתני במתניתין דוכלן קתני, והא דקא מקשינן וכלן היכא קאי אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי [הכי] קאמר אילימא אחרש שוטה וקטן דמפרשי במתניתין בלחוד עלה קאי, וזה פשוט לכל ואין צריך ראיה. ותדע לך עוד מדקאמרינן לקמן בגמרא [י"ב ע"ב] וכלן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה מאן תנא דלא בעיא כונה בחולין בשחיטה, אלמא לכולהו אוקמאתא דלית להו כונה איתנהו בכללא דמתניתין דכולן ששחטו, וחרש שוטה וקטן בודאי אינן יודעין הלכות שחיטה. ועוד דההיא דקאמר איהו אי הכל בכלל מאי דקא מקשה ומתרץ (ואקשינן) [ותו דאקשינן] וכלן אהייא אילימא אשאינן מומחין בבודקין אותו סגיא ולמה פסיק ותני דאם אין אחרים רואין אותו אין אוכלין משחיטתו נבדקיה ופריק בדליתיה קמן וחיישינן דילמא לא גמיר דלרבינא מומחין ממש בעינן ולית ליה רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן ואפילו הכי כי ליתיה קמן ומחזקים ליה באינו מומחה אם אחרים רואין אותו שחיטתו כשרה, ודברים אלו פשוטין לבר בי רב דחד יומא. והכי נמי איתא בההיא דרב נחמן אמר רב [י"ב ע"א] דאמר ראה אחד ששחט אם ראה אותו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו וכמו שכתבת אתה. ומתניתין נמי הכי היא בפרק כסוי הדם דתנן [פ"ו ע"א] חרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואין אותן חיבין לכסות בינן לבין עצמן פטורין מלכסות וכן לענין אותו ואת בנו ששחטו ואחרים רואין אותו אסורין לשחוט אחריהן, ואם איתא דשחיטתן אינה שחיטה אפילו באחרים רואים אותו אינה אלא כנוחר ומעקר או שוחט ונתנבלה בידו דאינן בדין אותו ואת בנו ולא בדין כסוי הדם דתנן [פ"ה ע"א] השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות. ודבר פשוט וברור הוא שאין ידיעת הלכות שחיטה צריך להכשר השחיטה דכל שישראל שוחט כשרה ואין ידיעת ההלכות אלא כדי שלא יקלקל בשחיטתו ולאו אדעתיה וכל שהבקי רואה אותו מתחלה ועד סוף שלא קלקל שחיטתו כשרה. ולא עוד אלא דרבי מאיר דשרי לשחוט (אחד) [אחר] חרש שוטה וקטן אינו אלא משום דסבירא ליה דרוב מעשיהם מקולקלין ורבנן פליגי עליה בין בכסוי בין באותו ואת בנו וכדאיתא התם בפרק כסוי הדם [פ"ו ע"א] ומודים ודאי בשוחט ונתנבלה בידו ובנוחר ומעקר. והדבר ברור.
